פסק הדין בתיק 1267785/2 עוסק בחיוב מזונות ילדים בהקשר של דין תורה ותקנות הרבנות הראשית, תוך התייחסות להשפעת מחקרים עדכניים על פסיקת בתי הדין הרבניים. הדיון מתמקד בהשוואה בין הסכומים שנפסקו על ידי הדיינים לבין הנתונים המחקריים המודרניים.
רקע המקרה
בני הזוג, אשר התגרשו, היו הורים לשלושה ילדים בגילאים 10, 15 ו-16. בית הדין הרבני האזורי באריאל קבע כי האב ישלם מזונות קבועים בסך 700 ש"ח לכל ילד, כפי שנפסק במזונות הזמניים. סכום זה כלל גם את חיוב האב במדור. עם זאת, דעת המיעוט טענה כי יש להוסיף על הסכום חיוב נוסף של 1,000 עד 1,500 ש"ח בגין השתתפות האב במדור והוצאות אחזקתו.
עמדת הרוב והדעת המיעוט
דעת הרוב בבית הדין הרבני האזורי הסתמכה על נתונים מחקריים, ובפרט על "מחשבון קֹהלת", אשר חישב את דמי המזונות המתאימים להכנסות האב. לפי חישוב זה, דמי המזונות הכוללים מדור היו כ-1,930 ש"ח לשלושת הילדים, ולאחר ניכוי קצבת הילדים בסך 536 ש"ח, הסכום שעל האב להעביר לאם היה 1,390 ש"ח. בהשוואה, נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הצביעו על סכום של 2,252 ש"ח, ולאחר ניכוי קצבת הילדים, 1,716 ש"ח.
מנגד, דעת המיעוט טענה כי יש להסתמך על אומד הדעת ההלכתי, ולא על נתונים מחקריים. לדבריהם, המחקרים אינם מציגים את הסכום המינימלי והמקסימלי הנדרשים לצרכים הבסיסיים של הילדים, ולכן אינם מהווים בסיס מספק לפסיקה הלכתית.
השפעת המחקרים על פסיקת בתי הדין
הדיון בפסק הדין מעלה את השאלה האם יש מקום להסתמך על נתונים מחקריים עדכניים, כגון "מחשבון קֹהלת", לצורך קביעת סכום המזונות. בעוד שדעת הרוב סבורה כי ניתן לשלב בין ההלכה לבין נתונים מחקריים, דעת המיעוט מדגישה את הצורך בהקפדה על עקרונות ההלכה המסורתיים, ללא השפעה חיצונית של מחקרים.
מסקנות והשלכות
פסק הדין בתיק 1267785/2 מדגיש את המתח שבין ההלכה המסורתית לבין השפעת המחקרים המודרניים על פסיקת בתי הדין הרבניים. ההכרעה בסוגיה זו עשויה להשפיע על אופן קביעת סכום המזונות בעתיד, תוך איזון בין שמירה על עקרונות ההלכה לבין התחשבות בנתונים מחקריים עדכניים.
