פסק הדין בתיק 1102554/20 עוסק בתביעת כתובה שהגישה האישה נגד בעלה, תוך שהבעל טוען לפסלות הכתובה בשל טעות בתאריך הרשום בה.
רקע המקרה
בני הזוג, המיוצגים על ידי עורכות הדין טליה גיגי והודיה אמויאל גז, פנו לבית הדין הרבני בבקשה להכריע בזכאות האישה לכתובה לפני סידור הגט. הבעל טען כי הכתובה פסולה מאחר שנרשם בה תאריך שגוי: "בשנת חמשת אלפים שבע מאות וחמש", בעוד שהנישואין התקיימו בשנת 5775. המספר "חמש" מולא בכתב יד, מה שמעורר חשש לטעות או זיוף
טענות הצדדים:
- האישה טענה לזכאותה המלאה לכתובה, בהסתמך על התחייבויות הבעל בעת הנישואין.
- הבעל טען שהכתובה פסולה בשל התאריך השגוי, מה שהופך אותה לשטר מוקדם לפי ההלכה, ועלול לפגוע בנושים אחרים אם תיגבה על פיה.
הכרעת בית הדין:
בית הדין בחן את טענות הצדדים וקבע כי:
- הטעות בתאריך אינה מהותית ואינה פוסלת את הכתובה.
- הכתובה נכתבה ונחתמה ביום הנישואין, והטעות נובעת ככל הנראה מפליטת קולמוס.
- אין חשש ממשי לפגיעה בנושים אחרים, ולכן אין הצדקה לפסול את הכתובה.
בהתאם לכך, בית הדין קיבל את תביעת האישה וחייב את הבעל בתשלום הכתובה.
פסק הדין מדגיש את החשיבות שבבחינת נסיבות הטעות בכתובה ואת ההבחנה בין טעויות טכניות לבין פגמים מהותיים. במקרה זה, הטעות בתאריך לא פגעה בתוקף ההלכתי של הכתובה, והאישה זכתה למלוא זכויותיה.
