בפסק דין זה נדונה בקשת אב להורות על חידוש קשר בינו לבין בנו הקטין, אשר נותק לחלוטין מזה מספר שנים, תוך שהוא מייחס את אחריות הנתק להתנהלותה של האם, שלטענתו לא פעלה לעידוד הקשר ואף שידלה את הקטין להתנכר לו. הקטין, כיום כבן 16, מתגורר עם אמו ומסרב בתוקף לכל קשר עם אביו.
האב טען כי האם פעלה לניתוק הקשר במשך שנים, לא עודדה את הקטין לראותו, ולא נקטה צעדים משמעותיים להסרת התנגדותו של הקטין, אף שהיה פסיקתית מחויב להיפגש עמו במסגרת זמני שהות. הוא ביקש כי ייקבע מתווה טיפולי לחידוש הקשר, ואף הועלתה אפשרות של אכיפת זמני שהות באופן כפוי. מנגד, האם טענה כי לאורך שנים האב לא גילה כל עניין בקטין, נעדר מאירועים חשובים, לא שילם מזונות באופן סדיר, וכי כעת, משבגר הקטין ופיתח עמדה מוצקה, אין זה ראוי לכפות עליו קשר בכוח, בוודאי לא בגיל קרוב לבגירות.
האפוטרופוס לדין של הקטין הביעה עמדתה לפיה הקטין סבור שהאב אינו דמות רלוונטית בחייו, וכי ניסיון כפוי להחיות את הקשר, בפרט בניגוד לעמדתו, עלול להזיק לו רגשית ולחבל בבריאותו הנפשית. שירותי הרווחה תמכו בעמדה זו וציינו כי הקטין מגלה חרדה של ממש מהמפגשים האפשריים, ובפועל מדובר באי רצון קיצוני שאינו ניתן להתמודדות באמצעות טיפול רגיל.
בית המשפט קבע כי אכן יש חשיבות רבה לקיום קשר בין ילד להוריו, וכי ברירת המחדל היא שתמיד נכון לפעול לשיקום קשרים שנותקו, גם כשהדבר כרוך בקשיים רגשיים. יחד עם זאת, כאשר מדובר בקטין בגיל מתקדם בעל דעה מגובשת, יש לכבד את רצונו כל עוד הוא מבוסס על שיקולים ענייניים. נקבע כי בהתחשב בעובדה שמדובר בקשר שנותק כבר מגיל צעיר יחסית, ובעובדה כי לא הוכח שהאם פעלה להסתה או לשיבוש הקשר אלא פעלה בהתאם לעמדת הקטין, אין מקום לכפות עליו קשר נגד רצונו.
על כן, בית המשפט דחה את הבקשה למתווה כפוי לחידוש קשר, תוך שהוא מציין כי הדלת נותרת פתוחה בפני הקטין אם יבחר בעתיד לקיים קשר עם אביו. עוד הדגיש כי על ההורים לגלות אחריות ולמנוע הסלמה, גם אם היחסים ביניהם עכורים, וכי לעת הזו יש לאפשר לקטין להמשיך בשגרת חייו באופן רגוע, מבלי להכביד עליו בלחצים רגשיים או משפטיים.
