הדיון נסב על השאלה האם אדם שלא הופיע לפגישת מהו"ת יכול להגיש תביעה בעניין סכסוך משפחתי. במקרה זה, שני הצדדים (בני זוג שנישאו אזרחית) לא הופיעו לפגישת המהו"ת שנקבעה להם ביחידת הסיוע, בטענה שבאותה עת ניסו להשיב את שלום הבית ביניהם. האישה טענה כי בהתאם לתיקון משנת 2020 לחוק להסדר התדיינויות, צד שלא התייצב לפגישת מהו"ת אינו רשאי להגיש תובענה, כל עוד לא הוגשה בקשה חדשה ליישוב סכסוך וטרם התקיימה פגישת מהו"ת תקפה.
בית הדין האזורי דחה את טענתה, אך בית הדין הגדול קיבל את הערעור וקבע הלכה ברורה:
- סעיף 3(י)(1) לחוק להסדר התדיינויות מתנה את זכות הגשת התובענה בכך שהמבקש הופיע לפגישת מהו"ת.
- מאחר שהצדדים לא הופיעו לפגישה, והפגישה עצמה נקבעה במסגרת הזמן החוקית (60 יום), הם אינם יכולים להגיש תובענות, אלא לאחר פתיחת בקשה חדשה ליישוב סכסוך והופעה לפגישת מהו"ת כדין.
- טענת בית הדין האזורי לפיה הפגישה לא התקיימה בהתאם לחוק נדחתה, משום שהיא נקבעה בתקופת ההארכה החוקית (45+15 ימים), והחוק אינו קובע אופן פורמלי של ההודעה על הארכה.
- טענות המשיב שהתבססו על פסיקה קודמת נדחו אף הן, שכן פסקי הדין עליהם הסתמך ניתנו לפני תיקון החוק בשנת 2020, ולכן אינם רלוונטיים.
סוף דבר: בית הדין קבע שאין לראות באי ההופעה לפגישת מהו"ת מעין "עיכוב הליכים מכללא" או ויתור, והגישת תביעות לאחר אי הופעה אינה אפשרית לפי החוק. כל תביעה שהוגשה תיסגר, ועל הצדדים לעבור מחדש הליך יישוב סכסוך כחוק.
לסיכום: זהו פסק דין עקרוני, המחזק את הדרישה החוקית להשתתפות בפגישת מהו"ת כתנאי סף להגשת תביעה בענייני משפחה. בית הדין הגדול מבהיר כי הוראות החוק והתקנות מחייבות, גם כאשר יש טענות להסכמות הדדיות או ניסיון שלום בית.
