פסק הדין עוסק בתביעת אם משמורנית לקבל חלק מהמענקים שקיבל האב עקב שירות מילואים ממושך במלחמת "חרבות ברזל", בטענה שהמענקים ניתנו עבור צרכי משפחה וקטינים, וכי שירותו גרם לה להוצאות ולפגיעה כלכלית ממשית.
האם תבעה מחצית מהמענקים שקיבל האב ממשרד הביטחון, בסך כולל של 11,956 ש"ח, ולחלופין פיצוי חודשי של 1,000 ש"ח לכל חודש שירות. היא הדגישה כי מדובר במענקים כמו: מענק קייטנות, מענק משפחתי ומענק כלכלת בית, שתנאי הזכאות להם הוא קיומם של ילדים קטינים. לטענתה, האב ביטל ימי שהות עם הילדים והעדרותו גרמה לה להפסדים בפועל.
האב טען כי המענקים הם תגמול אישי למשרת המילואים, וכי הוא השתדל לפצות על ההיעדרות באמצעות ימי שהות נוספים. כן טען כי סבל פיזית ונפשית בתקופה זו ולכן המענק מגיע לו במלואו.
בית הדין דחה את טענות האם באשר למענקים האישיים, אך קיבל את עמדתה לגבי המענקים שתכליתם סיוע למשפחה בגין שירות מילואים. נקבע כי אכן מתקיים קשר סיבתי בין קיומם של ילדים קטינים לבין זכאות למענק, וכי האב לא היה זכאי להם אילולא הילדים. עם זאת, לאור הקושי בהערכת מידת ההפסד שנגרם בפועל, פסק בית הדין על דרך של פשרה לפי סעיף שודא דדייני.
פסק הדין קובע:
- האם זכאית למחצית ממענקי הקייטנות – סך 1,250 ש"ח.
- מעבר לכך, ישולמו לה עוד 7,250 ש"ח כפיצוי כולל בגין היעדרויות והשלכות כלכליות.
- סך הכול: 8,500 ש"ח, שדינם כדין מזונות ילדים, לתשלום תוך 21 ימים.
לסיכום: בית הדין הכיר בכך שמענקים בגין שירות מילואים המשולמים על בסיס קיום ילדים קטינים, עשויים להיחשב באופן חלקי כרכיב משפחתי – ולא אישי בלבד. נקבע פיצוי לפי עיקרון פשרה והערכת נזק נסיבתית, תוך שמירה על איזון בין תרומתו של האב כחייל לבין נזקי האם כמטפלת העיקרית בילדים.
