פסק הדין עוסק בבקשת האם להורות על הפסקת הטיפול הרווחתי בקטין במרכז "אהבה" בצפת, עליו הורה בית הדין האזורי. הבקשה הוגשה בשל טענות האם בדבר חוסר נחיצות הטיפול, מיקומו ואופן ביצועו, ולנוכח היעדר תגובת האב להחלטה שהורה לו להגיב לבקשה תוך חמישה ימים – תגובה שלא התקבלה גם לאחר פרק זמן ממושך.
בית הדין הגדול מדגיש כי ככלל יש ליתן משקל רב לשיקול הדעת המקצועי של שירותי הרווחה, אך בהיעדר תגובת המשיב, ונוכח הפגיעה בזכות ההליך ההוגן של האם, מורה על הקפאת המשך הטיפול בקטין עד להחלטה אחרת. בית הדין מציין כי אינו נוקט עמדה לגופה של הבקשה לגביי נחיצות הטיפול, אלא מורה על הפסקתו כצעד פרוצדורלי מתבקש כאשר צד אחד מתעלם באופן עקבי מהוראות שיפוטיות.
עוד העיר הדיין על כך שבית הדין האזורי נמנע מלהגיב לדרישת הבהרה בדבר סירובו לאפשר לאם להשתתף בדיון בזום (עקב נסיבות רפואיות ומצב הקורונה דאז), וקבע כי אף אם אין עילה לקיום דיון חוזר במקרה דנן, מן הראוי היה שבית הדין האזורי יקיים את הוראות הערכאה הגבוהה.
לסיכום: פסק הדין קובע כי במקרה בו אחד הצדדים מתעלם מהוראות בית הדין, אין מנוס אלא להורות על עצירת צעדים שנוגעים לטיפול בילד – גם אם נעשו על יסוד המלצות מקצועיות – עד שתינתן תגובה מסודרת. ההחלטה משקפת איזון בין טובת הקטין לבין עקרונות של סדרי דין, שקיפות וזכויות הצדדים להליך הוגן.
