פסק הדין עוסק בערעור האם על החלטת בית הדין האזורי אשקלון להפחית ב־1,000 ש"ח את המזונות החודשיים לאחד הקטינים שנקבעו בהסכם הגירושין, בשל שני שינויים מהותיים:
(1) הכרת המל"ל בזכאות הקטין לקצבת ילד נכה בסך 3,295 ש"ח לחודש;
(2) טענת האב לירידה ניכרת בהכנסותיו, לרבות הכרזתו כחדל פירעון.
האם טענה שהקצבה נועדה לכסות הוצאות ייחודיות בלבד (חינוך, טיפולים, הסעות), שאינן פוטרות את חיוב האב במזונות, וכן שהאב מסתיר הכנסות ולא הוכיח שינוי נסיבות. עוד טענה כי הפחתה רטרואקטיבית היא בגדר ביטול מזונות שכבר נצרכו, ושהיא נושאת לבדה בהוצאות רבות בעקבות טיפולו הצמוד של הקטין.
האב טען שחל שינוי נסיבות מובהק, שהקטין נמצא ברמת תפקוד גבוהה, הוצאותיו הרגילות נמוכות, והקצבה שמתקבלת בפועל מהווה כפל תשלום. כן טען כי הוא מתקשה לעמוד במזונות עקב ירידה דרמטית בהכנסתו וחובות גבוהים, בעוד האם רכשה דירה ורכב ומצבה הכלכלי טוב יותר.
בית הדין הגדול אימץ את פסק דינו המנומק של בית הדין האזורי, תוך הבחנה בין חלק הקצבה שמיועד לצרכים מיוחדים – שנותר בידי האם – לבין החלק המשקף מזונות רגילים, ממנו יש להפחית את חיוב האב. נפסק כי ההפחתה תעמוד על 1,000 ש"ח לחודש, תחול רטרואקטיבית מיום קבלת הקצבה (1.3.2023), ותותיר את חיוב האב על 5,000 ש"ח לחודש עבור שלושת הילדים.
עוד נפסק כי האם תשא לבדה בהוצאות החינוך והבריאות של הבן הנכה – כל עוד הן בגבולות הקצבה, אך אם תידרש הוצאה רפואית חריגה ובלתי מכוסה, האב יישא במחציתה. יתר הוראות ההסכם נותרו על כנן.
בנוסף, עקב ריבוי הליכים מצד האם, חוסר תום לב, הסתרת מידע מבית הדין בנוגע לגובה הקצבה העדכנית, והתנהלות סרק, חויבה האם בהוצאות משפט בסך 8,000 ש"ח.
לסיכום: פסק הדין מאזן בין זכות הקטין למזונות לבין מניעת כפל תשלום מצד האב, מכיר בשינוי נסיבות מהותי, ומציב גבול ברור לאופן השימוש בקצבת נכות במסגרת דיני מזונות.
