פסק הדין עוסק בערעור האם על הפחתת מזונות קטין עקב קצבת נכות שקיבלה מהביטוח הלאומי. בית הדין האזורי הפחית את המזונות מ־4,000 ש"ח ל־2,800 ש"ח בטענה שקצבת הנכות מהווה "שינוי נסיבות מהותי", אך עשה כן מבלי לקיים בירור עובדתי או דיון מסודר, תוך הסתמכות על תגובת האב בלבד.
בית הדין הגדול ביטל את ההפחתה בקובעו שההליך שנוהל היה פגום – לא בוצע בירור לגבי הצרכים הייחודיים של הקטין, לא נשמעו טענות הצדדים ולא נבחנה שאלת השימוש בקצבה לצרכים הנובעים מהנכות (כגון: טיפול רגשי או חוג מותאם רפואית).
הפסק מדגיש כי כאשר חיוב מזונות נקבע בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין, נדרש שינוי נסיבות מהותי ובלתי־צפוי כדי להצדיק את סטייתו. עצם קבלת הקצבה – בייחוד כשניתן היה לצפות זאת – אינה מספקת.
בית הדין הורה להשיב את חיוב המזונות המקורי (4,000 ש"ח + מחציות) עד להחלטה חדשה, אם תוגש בקשה חדשה שתכלול דיון ראייתי מלא. כן נקבע כי האם לא תוכל לדרוש 'מחציות' עבור הוצאות שכוסו בפועל מקצבת הנכות.
לסיכום: לא ניתן להפחית מזונות שנקבעו בהסכם ללא דיון עובדתי וראייתי מלא. קצבת נכות אינה מהווה כשלעצמה שינוי נסיבות המצדיק הפחתה – במיוחד כאשר ההוצאה ממנה נדרשת לצרכים ייחודיים של הקטין.
