פסק הדין בתיק 1346863/1 עוסק בבקשת המערערת לבטל את הדרישה להפקדת ערובה להוצאות משפט כתנאי לשמיעת ערעורה בבית הדין הרבני הגדול. הדיון מתמקד בשאלת האיזון בין זכות הגישה לערכאות לבין הצורך להבטיח את תשלום הוצאות המשפט לצד שכנגד, במידה והערעור יידחה.
רקע המקרה
המערערת, שיוצגה על ידי עורכי הדין דוד נפתלי גולדברג, צבי גלר וזיו ברקוביץ, הגישה ערעור על פסק דין בענייני רכוש. בית הדין התנה את שמיעת הערעור בהפקדת ערובה להוצאות משפט, בהתאם לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים. המערערת ביקשה לבטל את הדרישה, בטענה כי יש להבטיח את זכותה לערער ללא חסמים כלכליים.
טענות המערערת
- פער בהשקעות ההורים: המערערת טענה כי המשיב עתיד להרוויח סכום משמעותי (כ-200,000 ש"ח) כתוצאה מהחלטת הערכאה הקודמת, בשל פער בהשקעות ההורים בדירת הצדדים. לטענתה, סכום זה מבטיח את הוצאותיו של המשיב, ולכן אין צורך בהפקדת ערובה נוספת
- זכות הגישה לערכאות: המערערת הדגישה את חשיבות זכות הגישה לערכאות, וטענה כי דרישת הערובה פוגעת בזכותה לערער על פסק הדין
הכרעת בית הדין
בית הדין, בראשות הדיין הרב שלמה שפירא, דחה את הבקשה לביטול הדרישה להפקדת ערובה, אך הציע חלופה:
- הצהרה חתומה: המערערת תוכל לפטור את עצמה מהפקדת הערובה אם תמציא לבית הדין הצהרה כתובה וחתומה, בה היא מתחייבת לשלם את הוצאות המשפט שייפסקו לטובת המשיב, אם ערעורה יידחה. התחייבות זו תיחתם בקניין גמור, כדי להבטיח את תוקפה המשפטי.
בית הדין הדגיש כי סמכותו לדרוש הפקדת ערובה נועדה למנוע ערעורי סרק ולהבטיח את תשלום ההוצאות לצד שכנגד, אך יש לאזן בין שיקולים אלו לבין זכות הגישה לערכאות.
פסק הדין מדגיש את הצורך באיזון בין זכות הגישה לערכאות לבין ההגנה על הצד שכנגד מפני ערעורי סרק והבטחת תשלום הוצאות משפט. הצעת בית הדין לחלופה של הצהרה חתומה מאפשרת למערערת לממש את זכותה לערער, תוך הבטחת זכויות המשיב.
