פסק הדין עוסק בתביעה להפחתת מזונות שהגיש אב כלפי אם של ילדיהם הקטינים, בטענה לשינוי נסיבות מהותי המצדיק הפחתת הסכום שנפסק לו בתשלום מזונות חודשיים.
האב טען כי חלה ירידה חדה בהכנסותיו, כי אינו מצליח לעמוד בהתחייבויות הכלכליות שנקבעו, ובפרט לאור גידול נטל ההוצאות הכלליות, ובהן גם צרכים של הילדים שלא נכללו בזמנו בהסכם המזונות המקורי. מנגד, טענה האם כי לא חל כל שינוי מהותי במצבו של האב המצדיק הפחתה במזונות, וכי מדובר בניסיון להתחמק מהתחייבויותיו. עוד הדגישה האם כי צרכי הילדים גדלו וכי אין כל הצדקה לפגוע ביציבות הכלכלית שלהם.
בית המשפט קבע כי הכלל הוא שכאשר נפסקו מזונות על פי הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, אין לשנות את הסכומים שנקבעו אלא בהתקיים שינוי נסיבות מהותי, בלתי צפוי ובלתי תלוי במי מהצדדים, המשפיע באופן מהותי על יכולתו הכלכלית של ההורה. נקבע כי ירידה בהכנסות שאינה קבועה, או תוצאה של בחירה רצונית, לא מהווה שינוי נסיבות מהותי.
במקרה זה, קבע בית המשפט כי האב לא הוכיח שינוי נסיבות ממשי – לא מבחינת מצבו הכלכלי, ולא מבחינת שינוי במבנה המשפחתי או חלוקת זמני השהות של הילדים. נקבע כי אב שמבקש לשנות את הסכם המזונות עליו להראות נסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת, והדבר לא התקיים בעניינו.
לכן דחה בית המשפט את התביעה, תוך שהוא מציין כי אין לאפשר לצד לחזור בו מהתחייבות שנטל מרצון רק משום שהמציאות הכלכלית אינה נוחה לו עוד. הפסק מדגיש את חשיבות היציבות בהסדרי מזונות שנקבעו, את ההגנה על טובת הילדים, ואת הדרישה לרף ראייתי גבוה מצד הורה המבקש להפחית מחובתו המשפטית לפרנס את ילדיו.
