פסק דין זה עוסק בדחיית ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות למחיקת תביעה בהעדר סמכות עניינית. הערעור נדון בפני הרכב של שלושה שופטים: סארי ג'יוסי (אב"ד), עפרה אטיאס וניצן סילמן.
הרקע והתביעה: המערער הגיש תביעה כנגד שני משיבים – המשיב הראשון הוא אחיו והוגדר כ"נתבע פורמלי", והמשיבה השנייה. בית המשפט קמא מחק את התביעה כנגד שני המשיבים – את התביעה כנגד המשיב הראשון משום שהוגדר כ"נתבע פורמלי" ללא בקשת סעד ממנו, ואת התביעה כנגד המשיבה השנייה בהעדר סמכות עניינית.
נימוק מחיקת התביעה: בית המשפט קמא נימק את החלטתו בכך שלאחר מחיקת הנתבע (המשיב הראשון) מכתב התביעה בהתאם לבע"מ 164/11, אין לבית המשפט סמכות עניינית לדון בתביעה. הוא קבע שהביטוי "בן זוג" בסעיף 1(2)(ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה המתייחס ל"אחיו ואחיותיו שלו או של בן זוגו" אינו כולל "בן זוג לשעבר".
הוצאות משפט: בית המשפט קמא חייב את המערער בהוצאות לטובת המשיבה בסך 7,500 ₪.
טענות המערער בערעור: המערער התנגד לשתי קביעות עיקריות:
- העדר סמכות עניינית לדון בתביעה כנגד המשיבה
- גובה ההוצאות הגבוה החורג מההוצאות שיש לקבוע בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי
המערער טען שהיה על בית המשפט קמא להורות לצדדים לטעון בעניין הסמכות וכי החלטתו ניתנה מבלי שמוצתה זכות הטיעון. כמו כן טען שבית המשפט היה מוסמך לדון בתביעה משום שהסכסוך נולד במהלך נישואיהם של המשיבים.
החלטת בית המשפט העליון: בית המשפט דחה את הערעור ללא צו להוצאות, בלא צורך בתשובה, לאחר שמצא שאין לערעור סיכוי להתקבל.
בעניין הסמכות העניינית: בית המשפט קבע שלא נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט קמא התואמת את ההלכה הפסוקה. הוא אישר שהמשיבה אינה בגדר בת משפחה של המערער ואינה נמנית על אלה המקיימים זיקה כזו כמפורט בסעיף 1(2)(ו) לחוק.
בית המשפט הפנה לבע"מ 164/11 "פלונית נ' פלוני" שם נפסק שאין ליתן להיגד "בן זוגו" שבסעיף 1(2)(ו) לחוק פרשנות מרחיבה הכוללת גם בן זוג לשעבר. כמו כן דחה את הטענה שבית המשפט היה מוסמך לדון בתביעה משום שהסכסוך נולד במהלך הנישואין, בקבעו שטיעון זה אינו עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון.
בעניין ההוצאות: בית המשפט דחה את הטענה שבית המשפט קמא שגה בקביעת ההוצאות. הוא הדגיש את ההלכה העקבית לפיה ערכאת הערעור תתערב בפסיקת הוצאות רק במקרים חריגים ויוצאי דופן.
בית המשפט הפנה לעניין ביאליק (ע"א 9535/04) שם נקבע שערכאות הערעור מתייחסות במורת רוח לערעורים העוסקים אך ורק בסוגיית ההוצאות, וכי רק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בפסיקת הוצאות. הסיבה לכך היא שלערכאה הדיונית ניתן שיקול דעת רחב בשאלת סכום ההוצאות, והיא זו המודעת לדרך התנהלות בעלי הדין ולגורמים המשפיעים על קביעת ההוצאות.
עקרונות מנחים בפסיקת הוצאות: בית המשפט ציין את העקרונות החדשים בתקנות סדר הדין האזרחי:
- תכלית חיוב בעל דין בהוצאות היא לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך
- יש להתחשב בתוצאות ההליך, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין
- יש לבטא איזון ראוי בין הבטחת זכות הגישה לערכאות, הגנה על זכות הקניין ושמירה על שוויון בין בעלי הדין
סיכום והתוצאה: בית המשפט קבע שבפסק הדין של בית המשפט קמא לא נפלה כל טעות, הן בהוראה על מחיקת התביעה בהעדר סמכות עניינית והן בהשתת הוצאות של 7,500 ₪ על המערער. הערעור נדחה ללא צו להוצאות מכוח תקנה 138(א)(1) ו-148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.
פסק הדין ניתן ב-29 בדצמבר 2023 בהעדר הצדדים.
המקרה מדגים את חשיבות הזיקה המשפחתית לצורך קביעת הסמכות העניינית של בית המשפט לענייני משפחה, ואת העמדה המקובלת של בתי המשפט לגבי התערבות מינימלית בפסיקת הוצאות.
