פסק הדין עוסק בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, אשר דחתה את בקשת המבקש למנות מומחה בתחום ההנדסה לצורך בדיקת אפשרות לחלוקת בית מגורים לשלוש יחידות דיור נפרדות.
מדובר באלמן של המנוחה, אשר לאחר פטירתה התעוררה מחלוקת בינו לבין אחותה של המנוחה – המשיבה – בנוגע לזכויות בבית בו התגוררו המנוחה וילדיהם. המבקש ביקש לממש את זכותו כבעלים נטענים בבית ולשוב להתגורר בו או לפחות בחלק ממנו, וטען כי המשיבה סילקה אותו ממנו ואף שינתה את מבנה הבית כדי למנוע את חזרתו. מנגד, המשיבה טענה כי המבקש נטול כל זכויות קנייניות בבית, שכן הוא עבר בירושה לאחותה, ולפי צוואתה, המשיבה היא היורשת היחידה.
בית המשפט קמא קבע כי אין הצדקה למינוי מהנדס בשלב זה, מאחר שלא הוכרעו עדיין השאלות המהותיות – זהות היורשים וזכויותיהם בעיזבון. המבקש ערער על החלטה זו, וטען שמדובר בפגיעה בלתי מידתית בזכויותיו, וכי יש מקום להתיר לו לגור בבית לכל הפחות עד להכרעה הסופית, תוך הפניה למאזן הנוחות ולכך שאין כיום צו מניעה נגדו.
בית המשפט המחוזי, כבימ"ש לערעורים אזרחיים, דחה את הבקשה ללא צורך בתשובה מהמשיבה. נקבע כי מדובר בהחלטה דיונית המצויה בליבת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וכי אין מקום להתערבות ערכאת הערעור אלא במקרים חריגים בלבד. בנוסף, חוות הדעת המבוקשת איננה נדרשת בשלב הנוכחי, במיוחד כשההליך מצוי בראשיתו והזכויות הקנייניות בבית טרם הוכרעו. עוד צוין כי הבקשה נועדה לשנות את המצב הקיים שבו אין לאיש מהצדדים חזקה בנכס – שינוי שאינו ראוי בשלב זה.
לסיכום, הבקשה נדחתה תוך הדגשה שההחלטה אינה סופית וניתן יהיה לשוב ולבחון את מינוי המומחה בהמשך ההליך ככל שיימצא מתאים. לא נפסקו הוצאות.
