רקע: לפני בית המשפט הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה מיום 4.11.24 ו-24.12.24. פסק הדין קבע כי המשיבה (האם המיועדת) היא אמו של הקטין שנולד בהליך פונדקאות בגיאורגיה, על סמך בדיקת רקמות שנערכה לאחר לידתו. המבקשת היא היועצת המשפטית לממשלה, באמצעות פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי).
הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה במסגרת ערעור שבו מתבקש להורות כי המשיבה תופנה להגיש בקשה לכינון הורות לקטין באמצעות צו הורות פסיקתי ולבטל את הקביעה כי היא אמו של הקטין על סמך תוצאות הבדיקה הגנטית בלבד. חשוב לציין כי לא הוגש ערעור על החלק בפסק הדין שבו נקבעה אבהותו של האב על סמך אותה בדיקת רקמות.
המבקשת טוענת כי אם לא יעוכב פסק הדין, אימהותה של המשיבה תקבל ביטוי במרשם האוכלוסין, דבר שיקבע "מצב בלתי הפיך". לטענתה, בהתאם לדין הקיים, הכרה בהורות של אם מיועדת בהליך פונדקאות במדינה זרה דורשת צו הורות פסיקתי, ולא רק בדיקה גנטית. המבקשת מצביעה על חוק הסכמים לנשיאת עוברים וחוק מידע גנטי, וטוענת כי יש להקפיד על ההליכים הקבועים בחוק.
המשיבה טוענת מנגד כי הקטין הוא בנה הביולוגי, וכי טובת הקטין מחייבת הכרה מיידית באימהותה ורישום מלא של הוריה. היא הדגישה כי מדובר בילד שנולד כתוצאה מהליך פונדקאות חוקי במדינה זרה, וכי אין הצדקה להשהות את רישומה כאם. המשיבה טענה עוד כי הכרה באימהות על בסיס בדיקה גנטית תואמת את הדין, וכי עיכוב הרישום יפגע בקטין, בזכויותיו ובזהותו.
החלטת בית המשפט: בית המשפט דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. השופטת תמר סנונית פורר: השופטת בחנה את שלושת התנאים למתן צו עיכוב ביצוע: סיכויי הערעור, מאזן הנוחות, ותום לב.
- סיכויי הערעור: השופטת קבעה כי סיכויי הערעור של המבקשת אינם גבוהים. היא ציינה כי הפסיקה המתפתחת נוטה להכיר בהורות גנטית, וכי קיים פער בין הדין הקיים לבין המציאות הטכנולוגית והחברתית. השופטת התייחסה לפסיקת בית המשפט העליון בעניין "האחרונות", שבו הוכרה הורות של אם מכוח בדיקה גנטית גם ללא הליך אימוץ או צו הורות פסיקתי, ולפסק הדין בעניין "הקטינה מאסותא" (רמ"ש 64159-11-24), אשר דן במקרה דומה של טעות בהפריה חוץ גופית ובו הוכרה הורות ביולוגית. השופטת הדגישה את חשיבות העליונה של הכרה בהורות הביולוגית ואת זכות הקטין לדעת את הוריו, כפי שמעוגן בסעיף 7 לאמנה הבינלאומית לזכויות הילד. לכן, הסיכוי שהערעור יתקבל וכי ייקבע שרק צו הורות פסיקתי יכונן את הורות המשיבה, נמוך.
- מאזן הנוחות: השופטת קבעה כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המשיבה והקטין. עיכוב רישום האימהות עלול לפגוע בקטין, בזכויותיו ובזהותו. רישום מלא של הורים נותן יציבות וביטחון לקטין, ואי רישום האם עלול ליצור קשיים בירושה, בקבלת שירותים חברתיים ורפואיים ובביטוח לאומי. היא דחתה את טענת המבקשת כי מאחר ואבהות המשיב הוכרה, הרי שכל זכויות הקטין מובטחות ואין כל דחיפות בהכרת אימהותה של המשיבה, והדגישה כי זכויות ההורות של האם נפרדות מזכויות ההורות של האב.
- תום לב: השופטת לא מצאה כי מי מהצדדים פועל בחוסר תום לב.
לסיכום: בית המשפט דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, וקבע כי אין הצדקה לעכב את רישום אימהותה של המשיבה לקטין במרשם האוכלוסין. היא הדגישה את חשיבות הכרה בהורות הגנטית למען טובת הילד וזכותו לדעת את הוריו.
הערה: יש לציין כי פסק הדין דן בבקשה לעיכוב ביצוע בלבד, ולא בהכרעה סופית בערעור עצמו. הוא משקף את העמדה המקדמית של בית המשפט ואת נטייתו להכיר בהורות גנטית בהיבטים של טובת הקטין.
