פסק הדין עוסק בבקשה לביטול פסק דין למזונות ילדים שאושר בבית המשפט לענייני משפחה על יסוד הסכם בין הצדדים, בטענה לשינוי נסיבות מהותי. האב טען כי חל שינוי מהותי בכך שהילדים עברו להתגורר עמו בפועל, בעוד שהאם אינה מקיימת את חובותיה כלפיהם, ובפרט הפסיקה לספק להם תמיכה יומיומית, דיור ואחריות הורית.
לטענתו של האב, האם אף ניתקה מגע עם הילדים, והוא נושא בנטל הכלכלי לבדו, לרבות דיור, מזון, חינוך והוצאות רפואיות. האם טענה מנגד כי הילדים בחרו מרצונם לעבור להתגורר עם האב וכי היא מעורבת בגידולם גם אם אינה מתגוררת עמם פיזית. עוד נטען על ידה כי הסכם המזונות אינו כפוף לשינוי נסיבות שכן נחתם לאחר היוועצות משפטית, ומתוך הבנה וידיעה של כלל מרכיביו.
בית המשפט דן בשאלת שינוי נסיבות מהותי בהתאם לדין ולפסיקה, תוך הדגשה כי כאשר הורה המבקש ביטול או הפחתה של חובתו למזונות הילדים מראה כי הילדים שוהים אצלו מרבית הזמן, והוא נושא בפועל במרבית צורכיהם, הרי שקיימת אפשרות לשקול מחדש את ההסדר שנקבע.
במקרה דנן, בית המשפט קיבל את גרסת האב, תוך הסתמכות על עדויות, מסמכים, ועמדות גורמי הרווחה, וקבע כי הילדים מתגוררים עם האב באופן מלא, ואין חולק כי ניתוק הקשר מצד האם קיים ואף הוכר על ידי הרשויות. כן נקבע כי יש לבחון את צורכי הקטינים לאור המצב החדש ולוודא שאינם נפגעים מהשינוי, תוך שמירה על איזון בין עקרון טובת הילד לבין הצורך במניעת ניצול לרעה של מוסד ההסכמים המשפטיים.
לפיכך, בית המשפט קיבל את הבקשה והורה על ביטול חוב המזונות מכאן ואילך, תוך קביעה כי ככל שתחול התפתחות עתידית ביחסי האם והילדים או בחלוקת הנטל, יהיה ניתן לשוב ולעדכן את ההסדר. פסק הדין מדגים את האיזון העדין שמבקש בית המשפט להשיג בין סופיות הסכמים לבין שינוי נסיבות מהותי, ובפרט כאשר טובת הילדים מצדיקה את ההתאמה המחודשת של הסדרי המזונות למציאות חייהם בפועל.
